פסק-דין בתיק ת"ק 003529/03

תביעה לתגמולי ביטוח על סך 17,800 ש"ח.

הארוע :

1. ב - 21.7.02 נפרצה דירת התובע על ידי ניסור הסורגים בחלון הסלון ונגנבו ממנה תכשיטים. התכשיטים אוחסנו עובר לפריצה בחדר שינה ובמקלט שבמרתף הבית. כמו כן נגנבו מצלמה, מטבעות, כסף מזומן, ארנק ומסמכים. זו גרסתו של התובע אשר לא נסתרה ולא הופרכה (להלן - "הארוע").

2. התובע ביטח את הדירה בביטוח מבנה ותכולה שתקופתו 1.12.01 עד 30.11.02 (להלן - "תקופת הביטוח") והכל אצל הנתבעת. הנתבעת הוציאה פוליסת ביטוח ובה תנאים (להלן - "תנאי הפוליסה", אשר צורפו לכתב ההגנה וכונו בידי הצדדים "ז'קט") וכן מפרט לפוליסת ביטוח. אין חולק כי הארוע התרחש במהלך תקופת הביטוח.

3. הנתבעת סרבה לשלם לתובע תגמולי ביטוח בגין הארוע לטענתה מחמת העדר כיסוי ביטוחי, בין הצדדים התנהלה תכתובת אשר צורפה לכתב התביעה, והצדדים הביאו טענותיהם בפני.

טענות הצדדים :

4. התובע כמובן טוען לקיומו של כיסוי ביטוחי.

הנתבעת טוענת כי הדירה לא שימשה למגורים בלבד אלא למשרד-עסק ושימוש זה אינו מכוסה על פי תנאי הפוליסה.

התובע מכחיש כי ניהל עסק בדירה אלא מפעיל במרתף חדר עבודה שאינו מיועד לקבלת קהל ואליו נכנסים אך ורק התובע, אשתו ובניו העובדים איתו במקום, במסגרת משרד הנדסי לפיקוח ותכנון. זו המחלוקת המרכזית על פי כתבי הטענות.

לחילופין טוען התובע כי הוטעה על ידי הנתבעת בעת כריתת חוזה הביטוח, שכן ה"כריתה" נעשתה דרך טלפון, לא נשלח לו עותק מלא של תנאי הפוליסה, לא הוסבר לו שקיומו של חדר עבודה במרתף שולל את הכיסוי הביטוחי ולא הזדמן לו לחשוד בענין זה שכן התובעת לא הציגה לו שאלון בניגוד לחובתה עובר לכריתת חוזה הביטוח. לטענתו הומצא לו עותק מלא של תנאי הפוליסה רק לאחר הארוע.

הנתבעת טענה במכתבה מ - 16.10.02 כי תנאי הפוליסה נשלחו אל התובע במעמד כריתת חוזה הביטוח, בסיכומיה הוסיפה וטענה כי התובע ביסס את תביעתו על תנאי הפוליסה, לענין שעור הנזק ומכאן שהוא מודע לתנאיה כולל לשלילת הכיסוי הביטוחי כאמור בטענתה. לחילופין טענה הנתבעת בסיכומיה כי כל עוד לא הוסכם אחרת (אם כך יקבע) בין מבטח למבוטח יחולו התנאים הרגילים כפי שאושרו על ידי המפקח על הביטוח ואלו תנאי הפוליסה המלאים.

אשר לשעור הנזק הנתבע, מתבסס התובע על מנגנון חישוב (ללא צורך בהערכת מעריך) והמצוי בתנאי הפוליסה המלאים. על אף שהסכום עולה על 32,000 ש"ח העמיד התובע את תביעתו על הסכום שניתן לתבוע בבית משפט לתביעות קטנות.

הנתבעת לא התייחסה בסיכומיה לטענה אחרונה זו.

דיון ומסקנות :

5. ה"דירה" נשוא החוזה בין הצדדים הינה למעשה בית בן 3 קומות כולל קומת מרתף ושתי קומות מעליה וחדר הבנוי מעל הקומה העליונה. בחלק מקומת המרתף ניהל התובע משרד כעולה מעדותו ומהתמונות שצורפו: במקום מצוי ציוד משרדי, ריהוט משרדי, ארונות אחסון של חומרים משרדיים, טלפונים ובפועל שימש מקום עבודה של התובע, אשתו ובניו. אין מדובר בחדר עבודה אינטימי שמקים לו אדם בביתו אלא במשרד פעיל ומתפקד. אף אם עובדי המשרד אינם מקבלים בו קהל, לא נשלל אופיו כמשרד וכמקום עסק. למעשה קביעה זו אף אינה נדרשת נוכח לשון תנאי הפוליסה, הקובעים בסעיף 3 (7) (2):

"מקרה ביטוח ...

גניבה, שוד, פריצה או ניסיון לבצעם - אך לא ...

כאשר הדירה אינה משמשת למגורים בלבד."

דירת התובע לא שימשה למגורים בלבד ולכן על פי תנאי הפוליסה אין כיסוי ביטוחי במקרה של פריצה וגניבה מתוך הדירה כאמור.